"הקוביה" מאמר 9:
| הכנת מצע לאקווריום צמחיה + תשתיות בתוך המצע. חקירת הנושא וקבלת החלטה אישית בעניין הרכב המצע שיתאים ל"קוביה" |
המסע ממשיך ואני שחודשים כבר מתעניין מאיפה משיגים את כל החומרים למצע, סוף סוף לקחתי עצמי בידיים. בפורומים השונים מציינים המומחים שהתנסו לא אחת כבר בתחום - אייל כהן, כפיר אלפנדרי, עופר אלייזה, ברוך מור, ו"פלובר", (וכמובן עוד רבים וטובים) ב"צלילות עומק" כאלו ואחרות את הרכבי המצע, תפקודיו ואופן הכנתו. דבר אחד עולה מכל המאמרים והוא - אין תמימות דעים לגבי כל החומרים, אחוזי ההרכבים ואופן העבודה - אן נוסחא אחת. ממש כמו המוצרים השונים והדשנים השונים כל אחד ונוסחאותיו, כל אחד והרכביו וצריך לנסות להבין את העיקרון ולפעול לפיו. ממרבית המאמרים ניתן לסכם: העיקרון בהכנת מצע מדושן לאקווריום צמחיה הוא יצירת שכבה אנוקסית, דלילה בחמצן, שתאפשר פעולה של החלפת קטיונים, באמצעות תכונות החומרים ושיתוף של חיידקים, כמו-כן שכבה זו תספק חומרי הזנה לשורשי הצמחים.
אני מוסיף כאן מטרה חשובה מבחינתי: המצע המדושן, אסור שיהווה מטרד בכל הקשור בעקירת צמחים. כלומר שלא יצור עענות מיותרות, שחומרים המרכיבים אותו יצופו יחד עם הוצאת שורשים, וכדומה. שמעתי מספיק סיפורים מחברים - שמאושרים ממצע מסחרי אבל בוכים על כמויות הרפש שעולה בכל טיפול, חוסר היכולת לשאוב רפש כלל, וסתימת הפילטר מגרגירי הרפש. . . בכלל אם לאמר אמירה קצת יותר ישירה: בעיניי, המצע חשוב אבל לא הכי חשוב. אני מגדל צמחיה כבר שנתיים בתוך מצע של קוורץ בלבד (אקווריום וותיק מאד), ופרט לצמחים מאוד תובעניים אין לי תלונות . . .אמירה אישית. זה לא סופי (כי אצלי אין סופי) אבל החומרים שאני מתכנן להשתמש בהם, הם:
כבול: הכבול שהצלחתי להשיג הוא כבול באלטי (מהארצות הבאלטיות). לאחר שיחה עם המשתלה שלי, שהפנתה אותי ליבואן שמביא אל המשתלות עבור כאלו שרוצים ליצור תערובות בעצמם, ובין השאר ציינתי בפניו שמדובר באקווריומים - הוא אמר לי לפנות ולקנות ממשתלת לינוי בשדה יצחק, ואני שבמקרה עצרתי בסניף של הגרעין, שאלתי, והוצג בפניי הכבול היחידי שמספק היבואן באריזה זו (ככה לפחות נאמר לי).
מאמר חובה לכל מי שרוצה להבין מהו כבול? כיצד נוצר? למה משמש? ומהן התכונות שלו? תוכלו לקרוא באתר של טוף מרום גולן. חובה! הנה הפרטים של הכבול שלי כפי שמופיעים על האריזה ובאתר הייצרן:
לכבול גס, כמו לוחות, יש אריזה מינימאלית של 6000 ליטר דחוס. מיותר לציין עם איזו אריזה בחרתי להיחנק. מאידך בטוח ישאר לי גם עבור חברים המעונינים ליצור מצע, וגם עבור העציצים שלי בבית. מי שמעוניין יכול ליצור איתי קשר.
וורמיקולייט: ניסיתי להתמקד בתמונה באחד מה"אקורדיונים" שמרכיבים חופן ורמיקולייט. הוורמיקולייט, הוא מחצב טבעי מעיין אפר וולקאני שעובר תהליך של הטפחה, חומר קל מאוד, ונקבובי בעל יכולת קבלת קטיונים חליפיים (קק"ח) גבוהה. אנו קוראים לזה: CEC בלעז (Cation Exchange Capacity) על פי רוב. בהסתכלות על החומר יש חלקים שנראים כמו גרגירים של שעם מפורר ויש חלקים שנוצצים כמו חלקי מתכת בגוונים שונים, חומר מעניין ולא שגרתי.
תוכלו להעמיק ידיעותיכם באתר של אגריקל או ישירות (לא תאמינו) באיגוד הוורמיקולייט העולמי, ששם לעצמו למטרה לקדם את הידע אודות הוורמיקולייט בעולם (חתיכת יעד הציב לעצמו, אם הייתי מלכת יופי אולי הייתי מצטרף ומציב את היעד הזה בראש סדרי העדיפויות שלי. . .). מכל מקום לא מצאתי פחות מ- 100 ליטר של החומר המזכיר במקצת שעם או קלקר זהוב וקל משקל. מיותר לציין גם כאן שאני עם כל הגודל לא צריך יותר מרבע מהכמות, לכן מי שמעוניין יכול ליצור איתי קשר. באתרים השונים שמתי לב כי כולם משתמשים בכבול, אבל כדי לאוורר אותו וכדי שלא ידחס יותר מידי, כל אחד מוסיף חומרים אחרים כגון, פרלייט (החיקוי הסינטטי של הוורמיקולייט, פומייס (חומר וולקני גם הוא,ממנו מייצרים את בלוקי האיטונג), סיבי קוקוס, פחם פעיל, קליי, אפילו ספוג מגורד ועוד. קשה לי להצביע על עדיפות חומר אחד על השני ולכן הלכתי על מה שנראה לי, אולי אוסיף עוד חומר או שניים.
הומוס:
שכני הטוב, שהוא גם אגרונום במקצועו מכנה חומר זה המצאת המאה בגננות. הומוס הוא רקבובית, אך בניגוד למרבצי הכבול ששכבו בסביבות חומציות והתפרקו לאיטן במשך אלפי שנים - כבול צעיר ופחות איכותי הוא כבול בן 5000 שנה - כך אומרים, הומוס הוא חומר אורגאני שלא סיים התפרקות. המשמעות היא כשמוסיפים אותו למצעי שתילה בגינה, היא שהוא ממשיך להתפרק ויוצר דשן טבעי זמין וארוך טווח לצמחיה. למי שמכיר קצת דישון מעל פני המים - בגינה למשל - תמיד קיימת סכנה שנדשן יותר מידי או ישירות על שורש חשוף או בריכוז גבוה מידיי על עלים - מה שעלול "לשרוף" את הצמח. בהומוס זה לא קורה ! מאחר והוא מתפרק לאיתו, הצמח משתמש בתוצרים ע"פ צרכיו. ניתן להוסיף לגומת שתילה של עץ צעיר שק שלם ובאדמת הגינה הוא לא יפגע בצמח למרות שידשן אותו כהוגן.
ההומוס הוא יותר דחוס, יותר כבד, ויש לו ריח של אדמה אחרי הגשם. אני השתמשתי במעט ממנו (10 ליטר).
פחם פעיל:
כבר לפני שנים קראתי באיזה מקום על האמונה הטפלה שצריך לזרוק מספר גרגירים של פחם פעיל למצע, ולא בגלל הצמחיה אלא נגד עין-הרע, ואגב כל השנים הקפדתי בעניין. אם לדבר קצת יותר ברצינות הפחם הפעיל, שכולנו מכירים ממערכות הסינון למים ולאוויר, הוא חומר אורגאני שחומם בתנור מיוחד לטמפרטורות סביב ה 800-900 מעלות, אבל לא שרפו אותו באש אלא רק חיממו אותו - התוצאה: חומר נקבובי מאוד בעל שטח פנים עצום !!! גרגיר השוקל גרם אחד הינו בעל שטח פנים של 800 - 1600 מ"ר ! כדי לקבל קצת יותר תחושה: כפית אחת של גרגירי פחם פעיל היא בעלת שטח פנים כשל מגרש כדורגל.
סוגי הפחם הפעיל נבדלים ביניהם בחומר המוצא מהם הפיקו את הפחם, וכמובן גם בתהליך היצור. החומר האורגאני כקליפות עץ, סיבי קוקוס, ענפים, ופחמים גושניים, עוברים תהליך של חימום בטמפרטורה גבוהה על-פי רוב בקיטור, אך לא נשרפים באש. החומר שנוצר הוא נקבובי מאוד ומכאן שטח הפנים הגדול שלו. חלקיקים ומולקולות המנסות לעבור דרכו נתפסות פיזית בתוכו וכן נצמדות באמצעות כוחות חשמליים חלשים המכונים כוחות וואן דר-וואלס (wan der waals), מומלץ לחפש בגוגל - יש ים של חומר בעניין. הנה אתר של יצרן/ספק המספק כמויות של פחם לשוק התעשייתי: http://www.lyrad.co.il/
כדורי שרף לדישון:
גם כן המצאה גדולה של עולם הדישון (חקלאות) למעשה במקום להוסיף דשן מומס במים ישירות לאדמה, מה שעלול לפעמים "לשרוף" את שורשי/עליי הצמח . . . למעשה עוטפים את חומר הדישון בשרף טבעי. השרף מאפשר מעבר של חומר הדישון בקצב מאוד איטי כאשר הוא בא במגע עם מים. מעין קפסולת דישון בשחרור איטי. קיימים בשוק לא מעט סוגים שונים של הפטנט המצוין הזה - מצוין לא לאקווריום אלא מצוין לדישון - מקבלים כאן הרבה יותר זמן. קיימות כדוריות דישון לצמחים עונתיים - טובות ל - 3 חודשים, יש לתקופה של - 6 חודשים, ואפילו שנה (!). יש לאוהבי חומציות תוספת ברזל וכדומה.
לא היה ברשותי זמן וגם לא היה לי כוח לחקור מספיק לעומק או לבצע ניסוי ותעייה כדי לקבל החלטה מבוססת איזה סוג של כדורי דישון יתאימו לשימוש באקווריום. מה שכן אני בעבר כבר השתמשתי בהם כדשן כאשר שמתי כמות קטנה בתוך הפילטר, ואף פיזרתי על המצע. הכדורים בהם אני משתמש הם של חברת Scotts והם מכילים כ-14% ברזל + יסודות קורט שאותם אני לא מוסיף כדרך קבע למים, לכן אולי כדאי שיהיה קצת במצע. מאחר ואין לי ניסיון עם המוצר הזה ואני חושש מתקלה לא צפויה אני מוסיף ממנו כמות לא גדולה, כ-600 גרם לכ -100 ליטר מצע.
קוורץ:
הקוורץ הוא סלע מרהיב ביופיו שמשמש במגוון תחומים, החל מתעשיית האלקטרוניקה דרך תכשיטנות וכלה במצע שהוא "אינרטי" לאקווריומים. הקוורץ מזכיר במעט את הגרניט וכמוה גם הוא מכונה סלע יסוד, דהיינו סלע שהתגבש במשך אלפי שנים בבטן האדמה ולא נוצא כתוצאה מהתקררות מהירה על-גבי פני כדור הארץ (כמו הבזלת והטוף, הפומייס ואחרים). לשימושנו באקווריומים ובמיוחד באקווריומי צמחיה אנחנו מקפידים ככלל כמה שפחות להכניס חומרים אשר יפלטו סידן או מגנזיום למים - מה שעלול להקשות את המים ולפגוע בצמחים. למצע שטח פנים גדול והוא בא במגע כל הזמן עם "עמוד המים" שמעליו ולכן רצוי תמיד לבחור מצע אינרטי - שאינו מגיב כימית עם חומצה. אני הקפדתי לבדוק חופן מה"קוורץ" שמצא חן בעיניי, ע"י השרייתו במעט מים והוספת חומצה הידרו-כלורידית (HCl). בתוך חופן קוורץ היו 2-3 אבנים לבנות שאכן כן תססו כמעה, אבל מהיכרותי עם מצעים קנויים לאקווריומים, האיכות כאן הייתה סבירה בהחלט.
הקוורץ שלי נקנה אצל ישראל (IPL) ונראה לי שהוא מיובא מאיזה מקום מהמזרח, הצבע שלו הוא בדיוק כמו הקוורץ שיש אצלי כיום באקווריום הקטן (שכבר אצלי כ- 12 שנה ואני מאוד מרוצה ממנו). היתרון הבולט בקוורץ הזה הוא שראשית הוא מגיע שטוף היטב יש בו מעט אבק של הקוורץ עצמו שנוצר מהחיכוך בין הגרגירים אבל הוא מאוד נקי. . . כל התכונות האלה בשילוב עם מחירים שרק ישראל יודע לעשות. . . . וכולם מרוצים אני מקווה שככה גם יגידו הצמחים ואשר שוכני האקווריום.
לעבודה! ברשותכם:
לפני הכל צינור הדישון - מדובר בניסוי שעשיתי בקטן ועכשיו אני רוצה לנסות וליישם אותו גם כאן, ככה שמראש אני מכין תשובה: הכל בערבון מגבל ויכול להיות שלא יעבוד. הצינור הוא צינור דק (8 מ"מ בסה"כ) ובתוכו טפטפות, כל 30 ס"מ טפטפת - סה"כ 22 מטר צינור. שתי קצוות הצינור נמצאות במיכל נפרד לאקווריום אבל באותו מפלס מים או מעט גבוה יותר. בתוך המיכל הנפרד יש ראש כוח קטן שעוזר למים לנוע, את התוספת הזו נאלצתי להוסיף לאחר שניסוי שביצעתי עם צינור דומה, אבל עבה יותר וקצר יותר הראה כי אין להסתמך על כוחות אוסמוטיים בלבד במקרה כזה כי הפעפוע לוקח זמן רב, אפילו רב מאוד.
על-ידי הזרמה יזומה של מים מידי פעם אנו משיגים שתי מטרות: האחת - דישון ישירות למצע ואספקת חומרי המזון לצמחים קודם כל למצע וקר עודפים יפלטו למים (פחות שאריות לטובת גורמים לא רצויים), השנייה - חימום והמצע שבו בדרך כלל הטמפרטורה קרה יותר. החימום הקל ישמש ככבל חימום תת-מצעי, אישית אני לא מממש מאמין בזה אבל שיהיה. אני רואה יום יום אקווריומי צמחיה משגשגים ללא התוספת הזו ואף ללא מצע מדושן אבל כפי שאמרתי שיהיה - מקסימום לא נשתמש בו, העלות הנמוכה של הצינור עזרה לי להחליט באופן חיובי.
כאן תוכלו לראות מספר תמונות בהן ביצעתי ניסוי קטן לראות בכלל אם הכל עובד. הנחתי מיכל מוגבה מעל קו המים, מילאתי את האקווריום עד לגובה מים מקסימאלי, הפסקתי את הזרימות, וצבעתי את המים באמצעות אשלגן פרגמנט (קאלי). ברור היה לי שהמים יצבעו אבל החשש שלי - העיקרי שבהם - שעקב מערכת שנמצאת בלחץ מים נמוך מאוד (למעשה משהו שקרוב מאוד לחוק כלים שלובים מגובה של 10 ס"מ בלבד), החשש היה שהדישון (צביעה) יגמרו מייד בטפטפות הראשונות ולא יוכלו להגיע לסוף הצינור שהוא 22 מטר מן ההתחלה. . . החשש הזה נתגלה כנכון בחלקו, אכן בלחץ כל-כך נמוך מעדיפים המים לצאת קודם מהטפטפת הראשונה ולאט לאט לעבור הלאה, לכן לא נשארתי במקום אחד אלא "רצתי" לאורך האקווריום בצורה "חלזונית" מבחוץ פנימה. כעבור 4-5 דקות מהזרמת הצבע הגיעו המים הצבועים גם לאחרונות הטפטפות. כידוע, בתחביב כשלנו אין משמעות למונח דקות אצלנו מדברים בימים או שבועות ולכן מבחינתי אני מסופק עם תוצאה זו. אני גם מניח שכאשר יהיה מצע סבוך ודחוס סביב הטפטפת, תהיה מעט יותר התנגדות ואולי אף יהי יותר קל לדשן "להמשיך הלאה" בצינור. בתמונה הזו האקווריום מלא עד הסוף.
אחרי 15-20 דקות, כל הקרקעית תהיה רוויה, גם כאן האקווריום מלא עד הסוף.
כדי שלא יישארו שאריות של קאלי במים - חומר שהוא רעיל במיוחד לחסרי חוליות אבל לאורך זמן גם לדגים בריכוזים נמוכים, שאבתי בזמן ריקון המים את המים מהקרקעית. הקאלי כבד מהמים ולכן שוקע ואם אין זרמים שיערבבו אותו הוא נשאב בקלות החוצה.
איזור המצע המדושן:
לאחר שחשתי בידיים כל אחר מהחומרים, ביצעתי הערכה של נפח המצע המדושן (לא כולל שכבת הקוורץ המתוכננת מעליה). החישוב הוא עבוד מדיה יבשה והוא שונה לחלוטין בתוך המים, כלומר שכבה של 5 ס"מ כבור היא לא 5 ס"מ כשהיא רטובה ועליה שכבת קוורץ. עם לוקחים בחשבון גם שיפועים ומקומות שצריך להסתיר בהם צנרת מגיעים בקלות ל100 ליטר מצע בחלקו המדושן. הדילמה שעמדה בפניי לאור כל המאמרים בעניין הכנת מצע הייתה בנוסף לבחירת חומרים מתוך מגוון גדול גם לקבוע אילו ריכוזים מכל חומר לערב. וכאן אני חוזר למישוש בידיים שהזכרתי קודם: פשוט ערבבתי מהחומרים העיקריים וחשתי עד כמה התוצאה דחוסה / אוורירית . . . וכאן אני מוסיף גם את הנוסחא שלי: כבול: 50% = 50 ליטר. ורמיקולייט 40% = 40 ליטר. הומוס 8% = 8 ליטר. פחם פעיל כ 1% = 1.2 ק"ג. הפחם לא תופס ממש נפח אבל פוזר באופן שווה על פני התערובת והטמע במצע. כדורי דישון כ 1% = 0.6 ק"ג הכדוריות כנ"ל.
וכאן תוך כדי שאני מנסה להתגבר על קשיי הצילום בשעות השקיעה נתגלה כשרון סמוי אצל הילדונת, אני מכוון את המצלמה והקטנה בתוך דקות מנצחת את כל המתמודדים - חשבתי לצלם כמה צילומים עם פרמטרים שונים במצלמה ומתוכם לבחור אחד - אבל חבל כל התמונות טובות, במיוחד כשהן יחד:
הגיגית הכסופה מכילה כ - 60 ליטר כך שפעמיים ממנה מלאה כמעט עד הסוף יספקו את הסחורה.
ערבוב טוב ופירוק כל הגושים הצפופים של הכבול הדחוס ופריסה על גבי הקרקעית. השכבה נעה בעובייה בין 1.5 ס"מ בחזית לכ - 3.5 מאחור במקומות בהם נדרש להגיע לכיסוי הצינורות השרשוריים.
ועכשיו לעוד סוגיה שכבר רבות דובר אודותיה: כולנו מסכימים שהכבול טוב לצמחיה, הוא משחרר חומצות הומיות למצע, מסייע בהורדת PH, משמש בתהליך חילוף הקטיונים ומספק מזון לשורשים. אבל במצע ! כל הבעיות מתחילות כאשר הכבול מסתובב חופשי באקווריום - זה קורה בדרך כלל כאשר עוקרים או שותלים מחדש צמחיה תוך כדי התחזוקה השבועית. כשחושבים על זה אין שום סיבה שלא יתערבב יחד עם הקוורץ. . . לשיטתי, אני חשבתי בכלל לתפור מעין שק שעשוי מרשת של חלונות (רשת זבובים) ובשק הזה לשטח את הכמות הרצויה של הכבול וכל החומרים האורגניים האחרים ואז להניח על קרקעית האקווריום. בשל חוסר הסימטריה והנפחיות של הדקורציה אצלי באקווריום, חשבתי כי זה לא יהיה נורא אם ארכיב את הרשת כשכבה אחת שחוצצת בין המצע המדושן לשכבת הקוורץ.
רשת הזבובים הצפופה תאפשר מעבר של שורשים אך לא כבול וורמיקולייט, אך היא רכה ואם לא תיסגר משתי קצותיה יש להקשיחה בעזרת רשת קשוחה יותר.
לאחר שסימנתי את המידות המדויקות שכללו גם את הצורה של הגזעים וכניסה מתחתיהם כדי למנוע מהרשת לזוז, השלמתי את המלאכה עם הרשת הצפופה יותר.
לשם כך גייסתי את המלחם הנאמן שלי שנועד לעבודות שכאלו.
לחיצה על נקודה בה יש את שתי הרשתות והחום יוצר הידבקות שלהן.
ככה זה נראה ממש לפני סיום:
והשלב הכמעט אחרון, לאחר מיקום הרשת במקומה, הידוק וקיבוע שלה עד כמה שניתן במסגרת שנקבעה לה, ככה זה לאחר הוספת שכבה ראשונה של קוורץ. רכשתי 10 שקים של קוורץ והכמות שבתחילה נראתה לי בלתי מספיקה עכשיו נראית כמספיקה בהחלט. השכבה של הקוורץ 2-3 ס"מ מאחור אולי קצת יותר. שמרתי שק אחד בצד כדי להשלים אולי בעתיד טרסות או מיקומים מוגבהים. . . .
ולסיום, הצינור הדק השחור היוצר מן המצע שני מקומות הוא צינור אויר, אופציה למקרה שרוצים לאוורר במהירות את האקווריום, אני לא נוהג להשתמש כדרך קבע במשאבת אוויר אבל טוב שיהיה.
מקורות: http://www.chemguide.co.uk/atoms/bonding/vdw.html http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=394&mode=&order=0&thold=0 http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=430&mode=&order=0&thold=0 http://forum.freshreef.com/forum/forum_posts.asp?TID=39&PN=6 http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=366 http://forum.freshreef.com/forum/forum_posts.asp?TID=617 http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=366 http://forum.freshreef.com/forum/forum_posts.asp?TID=121 http://forum.freshreef.com/forum/forum_posts.asp?TID=11507&PN=1 http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=619 http://www.aqua.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=364
להתראות,
| |
| |
